השבוע פקדה אותנו פעמיים סערה גדולה…..

ליאה ארד

זאת סערה רק של מזג האויר, אבל אולי אולי זאת גם סערה פנימית…

אולי מה שקורה בחוץ, משקף את מה שקורה לנו בפנים…

אולי, הסערה הזאת באה לענות לנו על בקשה פנימית. בקשה של כולנו.

הכיצד?

מי מאיתנו לא רוצה שהחיים שלו יהיו טובים יותר.
מי מאיתנו לא מבקש בתוך ליבו עוד אהבה, עוד חמלה, עוד חיבור אחד לשני, תקווה, הגשמה…
מי מאיתנו לא מבקש בסתר ליבו, וגם בפומבי, אושר, שמחה, אמונה…

אז בעיניים שלי, הסערה הזאת, באה להזכיר לנו את האחדות.

מה הקשר בין הסערה לאחדות, אתם שואלים?

הנה אסביר את הדרך בה אני רואה את הדברים:
הסערה הזאת, הלוא הפגישה את כולנו עם המציאות הפשוטה, שיש דברים שהם גדולים מאיתנו.

עם העובדה הזאת אי אפשר להתווכח. אנחנו יכולים להיות הכי חכמים, הכי ממציאנים, הכי מתוחכמים, אבל כוחות הטבע, חזקים מאיתנו!!

כוחות הטבע פועלים מעצמם, או מכוחו של אלוהים, כל אחד ואמונתו, אבל הם ללא ספק מאוד חזקים ועוצמתיים. חזקים מאיתנו.

ואנחנו – אנחנו נקראים גם לזכור זאת, וגם לזכור את יכולתנו וכוחנו, כאשר דברים מהסוג הזה קורים.

למה אני מתכוונת?

אני מתכוונת לכך, שאם נזכור שיש דברים חזקים ועוצמתיים מאיתנו, נזכור להיות אנשים צנועים, ענווים, שיודעים את מקומם בהיררכיה הקוסמית, ושזוכרים בכל רגע נתון, שהם לא יודעים הכל, בוודאי לא כל יכולים, ויותר מכך, לא שולטים.

ואל תגידו לי שזה ברור לכם, כי בפועל זה לא!!
כולנו, לפחות רובנו, שוכחים ביום יום, שאין לנו באמת שליטה על הדברים… לא זוכרים שאנחנו לא הכל יודעים… וחושבים, ומתוך כך גם מתנהגים, כאילו אנחנו הכי חכמים והכי צודקים, ואין לנו צורך באף אחד ובשום דבר.

גם אם תארתי את הדברים טיפה בקיצוניות, הרי שהמהות שלהם נכונה… 

רוחות הטבע באו להזכיר לנו את טבענו האמיתי, ואת החשיבות הרבה שנהיה צנועים.

ועל שום מה כתבתי גם לזכור את יכולתנו ואת כוחנו?
על שום שאם נזכור, במצבים אלו, וגם במקרים אחרים, ובעיקר ביום-יום ושעה-שעה, להיות שם עבור אחרים, לעזור, לתמוך, לפרגן, לצחוק, להושיט יד, לפתוח לב!!

כי אז, כשאנחנו כאלה – או אז אנחנו חברים, אז אנחנו יכולים להיות מאושרים, כך הלב פתוח, השמחה שורה, ההגשמה מתרחבת, השותפות גדלה, ההשתתפות מתגמלת ובעצם כל מה שאנחנו מבקשים עבור עצמינו – מתקיים!

כשאנחנו זוכרים אחד את השני, כאשר אנחנו שותפים ועוזרים, מתחשבים ונותנים – כי הכל אחד וכולנו אחדות אחת!

ביום בו נכיר בכך כולנו וננהג בהתאם – ביום-יום, אחד כלפי השני, להורים, למשפחה, לילדים, לשכנים, לקולגות, וגם, כמו שאני תמיד אומרת – לקופאית בסופר – אז תבוא גאולה לעולם!!!

בואו נפיק ערך מהסערה הגדולה הזאת, ולא ניתן לזה רק סתם ככה לעבור על פנינו, ולהתעצבן על מה שקורה…

אשמח לקרוא תגובות ותובנות נוספות,
זכרו את האחדות,
ליאה.

שתפו עם חבריכם בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *