כולנו זקוקים לחסד – שיתוף אישי והזמנה

ליאה ארד

שלום רב לכם אנשים יקרים,

"כולנו זקוקים לחסד" – זה משפט שמתנגן לי בימים האחרונים בראש.

כנראה לא סתם.

כולנו זקוקים לחסד, גם אני….

שיתוף אישי:

אתם יודעים (חלקכם בוודאי) עד כמה אני מקפידה על בריאות ועל תזונה נכונה (שבתפיסה שלי נכונה).
ככה אני חיה כבר מעל 15 שנה, ובשנים האחרונות זה חשוב עבורי עוד יותר, ולכן מקפידה בדייקנות יתרה.

אבל לאחרונה, בחודשים האחרונים, אני מזייפת…,
ובשבועות האחרונים אני כבר ממש חוטאת SAD.

ואני כועסת.
כועסת על עצמי שאני חוטאת,
כועסת שבכלל התחלתי לזייף,
שלא לדבר על אובדן הרסן של הימים האחרונים.

כועסת, וגם מבקרת את עצמי:
"איך את יכולה להרשות לעצמך את זה? למה את עושה את זה? את פוגעת בעצמך… אסור לך… זה לא טוב לך בריאותית…
זה לא בסדר מבחינה מנהיגותית…
איזו מן דוגמה את…"

וגם דברים בסגנון:
"אז מה, כל העבודה שכבר עשית עם עצמך לא שווה כלום? ומה עם כל הדרך שכבר עשית? חשבתי שכבר לעולם זה לא יקרה לי שוב…
חשבתי שכבר גמרתי עם הנושא הזה לעולמים…." – ועוד כהנה וכהנה.

וכמובן, באותה נשימה, ותוך כדי אכילת עוד 'זבל' ואכילה את עצמי, אני יודעת גם להגיד לעצמי:
"טוב, בסדר, לא נורא, קורה, מותר, אי אפשר כל הזמן להיות כל כך מוקפדים ונוקשים…
חוץ מזה עברת עכשיו שנים כל כך קשות… אז מותר לך קצת לנוח….." ועוד כל מיני כאלה.

וגם בו-זמנית מסוגלת לעשות עבודה עם עצמי, ולשאול שאלות כמו:
"אז למה זה קורה לך עכשיו? למה יצאת מאיזון? מה זה בא להגיד לך? למה דווקא עכשיו?
מה את צריכה לפתח בתוך עצמך על מנת לצאת מזה עכשיו?"

וגם שאלות בסגנון של:
"אז מה אני יכולה לעשות עכשיו כדי לעזור לעצמי לצאת מזה?"
או "איזה כלים יש לי שאני יכולה להשתמש בהם שיעזרו לי עכשיו"
וגם – "במי אני יכולה להיעזר עכשיו, כדי לא להיות בהתמודדות הזאת לבד, כדי להבין מה שורש המצב,
וכדי להתוות דרך יציאה, בטוב ובצמיחה?"

וכשאנחנו רוצים משהו באמת, מתכוונים באמת לעזור לעצמינו, ממש רוצים לצמוח ולגדול, מוכנים לעשות למען זה – העזרה מגיעה.
לפעמים היא מגיעה מבחוץ, לעיתים מבפנים.
ואנחנו – אנחנו רק צריכים לקרוא את הסימנים וללכת את הדרך. להתמסר וללכת.

הגוף שלי, הוא החבר הכי טוב ונאמן שלי.
הוא תמיד מקשיב לי, ותמיד תמיד נותן לי את מה שאני זקוקה לו. גם כשהוא חולה או כואב.

יותר נכון אפילו: דווקא כשהוא 'חולה' וכואב.

מי שמכיר אותי יודע, שאני מאוד מאוד מאמינה בקשר גוף-נפש, שאני מאוד קשובה לגוף שלי, שהגוף שלנו הוא לוח המודעות שלנו, ושהריפוי האמיתי מחייב את שני הדברים יחד:

הקשבה לגוף וריפוי הנפש, בריאות הנפש וריפוי הגוף.

הלילה, הגוף שלי דיבר אלי.
הלילה, התפתלתי מכאבי בטן, ולא ישנתי כל הלילה.
עד כדי כך כאבתי, שלא נשימות, ולא רייקי, ולא שרותים, ולא חימום, ולא שכיבה ולא ישיבה ולא שום דבר עזר.

עד כדי כך כאבתי, שהיה רגע ששקלתי לנסוע לבית חולים…

ויחד עם זאת, ותוך כדי כל זה, חיפשתי בדרכי שלי, את המתנה שיש כאן עבורי.
היה לי ברור שהגוף שלי משתף איתי פעולה, במשאלת הלב שלי לחזור לעצמי,
להתאזן חזרה, לשמור עליו, לבקש ממנו סליחה, ולצאת להמשך הדרך, ישנה או חדשה,
בחיפוש אחרי התשובה הנכונה, גוף ונפש יחד, עכשיו.

תוך כדי ההתבוננות על כל מה שקורה, קלטתי, שהתאריך הזה הוא תאריך, שעבורי היה משמעותי ביותר בנושא התזונה:
ב – 21.12.11, בדיוק לפני 4 שנים, הוצאתי מהתפריט שלי לחלוטין, את החיטה ואת הסוכר, על כל צורותיהן. ל ח ל ו ט י ן !
וזה היה נפלא! ההרגשה כל כך טובה ונעימה בגוף. ההרזיה המיידית, הקלילות, השמחה.
כל אלה הצטרפו לתזונה הטבעונית שלי ממילא…
וכך התמדתי והמשכתי, 4 שנים, פחות כמה שבועות, כאמור.

אז אמרתי לגוף שלי תודה.

תודה רבה רבה!

לגוף שלי, לנפש, לנשמה!

גם ככה אני אומרת עשרות פעמים ביום תודה.
עכשיו היתה לי הזדמנות נוספת.

אמרתי תודה, עשיתי עם הגוף שלי שיחה, הבנתי עוד דברים,
סיכמתי איתו את המשך הדרך והפעולה, ויצאנו לדרך חדשה.

הבטן כמובן הפסיקה לכאוב בעוצמה, אבל עדיין ישנן שם שאריות של הכאב, כדי להזכיר לי ולוודא, שאני אכן מתכוונת להיות בפעולה מדויקת כפי שקבענו .

ולמה אני מספרת לכם את כל זה?

קודם כל בעיקר כדי לשתף.
אני מאמינה באוטנטיות, אני מאמינה בדוגמה אישית, אני מאמינה בחברות טובה,
ואני סומכת עליכם גם שיהיה לכם מה לקחת מכל מה שסיפרתי.

כמו כן, אני מספרת לכם את כל זה, כדי להזכיר לכולנו, שהדרך אף פעם לא נגמרת, שתמיד תמיד יש עוד עבודה, שאף פעם אנחנו לא נקיים מהכל, ותמיד יש עוד הזדמנות לעוד רובד של צמיחה.

תמיד.

וכשההתפתחות נגמרת – זה כשהקו נהיה ישר…. כשהנשימה נפסקת…

ולכולנו זה יקרה רק בעוד הרבה המון שנים face1 כך אני מאחלת!

כל זה מתקשר לי גם לכך
שבימים אלה אנחנו פותחים את ההרשמה לסמסטר פברואר.

כל הפרטים על המסעות הנפתחים, כאן בקישור

http://newsletters.sendmsg.co.il/?p=1342824–1089535872-241&lang=1

אשמח לקרוא תגובות מכל סוג שהוא,
וגם לענות על שאלות.
שולחת ברכת בריאות ושמחה,
חיבוק גדול לכל אחד,
כן, גם למי שלא אישית מכירה,
תודה על כל המתנות שבדרך,
ליאה.

 

 

 

 

שתפו עם חבריכם בפייסבוק

2 תגובות על “כולנו זקוקים לחסד – שיתוף אישי והזמנה”

  1. ידידיה סלע הגיב:

    תודה רבה, על התזכורת שתמיד יש דרך ועבודה, ובכל רגע נתון יש משהו שקורא לנו, להיות קשובים אליו, לשים לב, ולא לחשוב שהעולם התמוטט..
    חיבוק

  2. ידידיה סלע הגיב:

    תודה רבה, על התזכורת שתמיד יש דרך ועבודה, ובכל רגע נתון יש משהו שקורא לנו, להיות קשובים אליו, לשים לב, ולא לחשוב שהעולם התמוטט..
    חיבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *