קראתי עכשיו מייל מליאה על סדנת ההורות וזה התחבר לי מאוד עם התלבטות שחוויתי אתמול.
ליאה כותבת על כך שבעימות עם ילדים עם נדייק לעצמנו את הרגש שאנחנו חווים זה בעצם הרגש שהם חווים רק לו מסוגלים לומר לנו (זה נכון היא כותבת גם לבני זוג).
אז אתמול לקחתי את הבת שלי לשיעור השחייה שלה (פרטי עם חברה נוספת) ופתאום אחרי שני שיעורים היא לא מכונה להיכנס לשיעור.
ביליתי רבע שעה בניסיון לשכנע אותה למה חשוב ללמוד שחייה . מה שעמד מאחורי זה הוא פחד ממה יהיה אם היא לא תדע לשחות והתעקשתי כי אני חושבת שזה עניין של בטיחות .
בזכות הסדנה ניסיתי לתמרן בין הניסיון להכיל את מה שהיא מרגישה לבין הציפיות שלי והפחדים שלי (אתמול הפחדים שלי ניצחו בסוף).
היום בזכות חלק מכם ובזכות המייל מליאה שהגיע בדיוק בזמן , אני יכולה לתת יותר מקום לפחד שלה (מצלילה במים).
שוב ליאה המון תודה ותודה לכם שאתם כאן.
אוהבת,
