אני יושב כרגע בבית כשכולי התרגשות, בכי, בלבול ותסכול מצד אחד ומהצד השני תחושה של רוגע וסוג של הקלה.
עברתי במפגש הקרוב חוויה מרגשת, עוצמתית וקצת (הרבה?!) קשה באימון הקבוצתי מה שהצית לי "הבזק של אור" על מה שחשבתי שאני מרגיש ש 90% סבבה ואחלה.
בגיל 24, כחצי שנה לאחר החתונה קיבלתי את מחלת הסכרת נעורים, מאז אני מזריק מידי יום אינסולין ונמצא במעקב רציף של בדיקות דם ומגבלות מסוימות ש"מפריעות" לשגרת החיים הסטנדרטית. עד היום הייתי בטוח שההתמודדות שלי עם הסכרת יכולה להיות מודל לחיקוי. ממש ככה!!! הערב באימון הבאתי את הסיטואציה שבה הגיעו אלי תוצאות בדיקת הדם המבשרות את בואו של החבר החדש שבא לדור עימי לצמיתות – התגובה שלי הייתה בכך שמרוב פחד ו"שחור בעיניים" החלטתי כנראה לדחות אותה לגמרי מחיי ולא לתת לה שום מקום אצלי. לא מוכן בשום אופן לקבל את שמעון + הסכרת, לא מסכים לעסקת החבילה הזאת!!! יש את שמעון עם כל המעלות שחבריי למסע 1 וגם למסע הנוכחי עזרו לי לגלות ויש את הסכרת שנמצאת אי שם מעבר להרי החושך.
וכך קרוב ל 13 שנה אני לא מקבל בעצמי דבר שהוא חלק ממני! עד המפגש היום שמחתי כל כך להרגיש ולחוות את השינוי שחוללתי בחיי ואת זה שאני מאמין בעצמי, סומך על עצמי, בטוח בעצמי, מעריך את עצמי ומודע וגם מודה לכשרונות שהקב"ה חנן בי. בתהליך שעברתי יחד עם אתי ודודי וחבריי היקרים מיכל, דיאנה ואיה נפגשתי בעוצמה חזקה שממש הפתיעה אותי וככל שהשעות חולפות אני מרגיש זאת יותר ויותר גם בצורה פיזית עם החלק בשמעון שאני לא מקבל ופתאום זה הכה בי חזק והשרה בי תחושה של טרום מסע 1.
בתהליך הצלחתי מהמקום הזה להרגיש את המתנה שיש לי בסכרת ואת זה שזה נתן לי יכולת עצומה להרגיש את עצמי, לסמוך על יכולותיי ולהוביל אותי להבנת ה"ייעוד" וזה נתן לי תחושה טובה וכך יצאתי מהמפגש בתחושה שהזכירה לי את הערסל האחרון.
ועכשיו אחרי טוסט טוב + שיחה מעמיקה עם נטע לי ומקלחת טובה אני לא מצליח להירדם, העיניים זולגות והתחושה קצת קשה. פתאום נהיה לי קל ליפול לבור הישן והמוכר כי למרות החוויה שעברתי בקבוצה קשה לי מאוד מאוד להשלים, לקבל ולברך את הסכרת. אני מוכן לראות את חצי הכוס המלאה אבל מכאן ועד מתנה… ועוד לברך על זה???? זה קשה מאוד מאוד. ובעצם יש משהו בי שהוא חלק אינטגרלי ובלתי נפרד ממני ואני לא מוכן להשלים עם זה!
וכשאני מתבונן מה מפחיד אותי לקבל את זה אני מגלה הרבה הרבה סיבות שהייתי בטוח שהם הושלכו לפח האשפה….
למרות זאת אני בוחר כרגע להיות במקום הזה ולסמוך על עצמי ועל הצוות המדהים ש……………
שמח שיש לי קבוצה מכילה ואהובה שניתן לשתף – לילה טוב והמשך שבוע נפלא ומקסים.
בברכה
שמעון ריינהולד
