חיה גולן ששון

אני יושבת במסעדה. סינית. לבד, באמצע היום. מולי צלחת עמוסה בכל טוב.

לועסת לאט, נותנת לטעמים להתגלות ולהיספג ומתענגת על כל ביס.

אני לא קוראת תוך כדי, לא משוחחת, לא מחפשת תעסוקה, פשוט קשובה – לטעמים, לריחות, למראות שמתגלים דרך החלון ולמראות שבתוך המסעדה (המלצריות פה לבושות בשחור לבן, בעוד שפסל ענק של פינגווין שמשקיף עלי – לבוש בצבעוניות מרובה).

בעודי קשובה לקולות ולצלילים אני שומעת פתאום את המחשבות שבתוך ראשי. הן מנהלות שיחה עם חיה של פעם, של לפני חמש, עשר, חמש עשרה שנים – מי שהייתי לפני… לפני תהליכי המודעות, לפני שפגשתי את ליאה, לפני המסעות שהביאו לשינוי עצום בחיי, שאפשרו לי לחיות חיים של משמעות, לפני קורס מאמנים, לפני שנהייתי מנחה….

"מה פתאום את יושבת לך סתם ככה במסעדה? יש איזו חגיגה היום?" היא שואלת, חיה ההיא

"ועוד באמצע יום עבודה? למה, אין אוכל בבית?

ואיך את יושבת לבד? מה יחשבו עלייך? לפחות תקראי איזה מאמר, שיראו שאת אשה עסוקה..

ומה זאת ההנאה המוגזמת  מכל ביס – כולה נודלס עם ירקות…

חוץ מזה המקום הזה לא כל כך נקי, וגם יש פה המון רעש. אז אל תגזימי עם הטיפ"

וחיה של היום, שומעת את הקולות האלה ומחייכת. כבר לא כועסת על ההיא, כבר לא מתביישת בה, הרבה פחות מעבירה עליה ביקורת והרבה יותר מוקירה לה תודה על הדרך שעברה.

החשבון הגיע ועוגיית המזל לידו. אני מחכה בהתרגשות למסר שיגיח מתוך העוגייה.

"בקרוב תפגשי מישהי יקרה מהעבר"

צוחקת. נכון! פגשתי אותי. שמחה לראות מה קרה לה ומה נהייה ממני,

כי במבט לאחור השינויים גדולים, עצומים, עמוקים ורחבים לאין שיעור. ויחד עם זאת הם לא קרו ביום אחד, כך שאני יכולה לראות את השלבים, את ההתפתחות, את הצמיחה, יכולה לראות איך דבר אחד הוביל למשנהו, איך כל שלב הכין אותי לשלב הבא – ואת מי שהפכתי להיות בזכות הדרך הזאת שהפכה לדרך חיי.

שתפו עם חבריכם בפייסבוק

סגור לתגובות.